יותר מתמיד בהיסטוריה האנושית, יש לנו הידיים שלנו העתיד של כדור הארץ כפי שאנו מכירים אותו ואנחנו מתמודדים עם שורה של אתגרים סביבתיים.
בהמשך נראה מהם האתגרים הללו וה בעייתי שהם יכולים להביא.
אתגרים סביבתיים עיקריים
בעשור האחרון אנו עדים למספר אתגרים מאיים העתיד שלנו כחברה:
- צמיחה מוּאָץ של האוכלוסייה.
- El תשישות של משאבים מינרליים.
- ניצול יתר של משאבי דיג ומחנק האוקיאנוסים.
- הגדלת זיהום של קרקעות ומים.
- הכחדה של כמה מינים.
- ההנפקה ההמונית של גזי חממה חממה הגורמת להתחממות כדור הארץ רחבה.
צמיחת אוכלוסין
ב- 30 באוקטובר 2011 עלינו על 7000 מיליארד תושבים על פני כדור הארץ.
בשנת 2016 הם כבר חרגו מ- 7400 וכרגע אנחנו כבר מעל 7500 מיליון (7.504.796.488 בדיוק בזמן כתיבת פוסט זה על פי מטר עולמי).
על פי התחזיות הרשמיות, בשנת 2050 ואם שום דבר לא ישתנה, ייתכן מאוד שיגיעו ל -10.000 מיליארד.
10.000 מיליארד אנשים שירצו לאכול, לשתות, להתלבש, לטייל, לחוות וכו '.
זה מפעיל לחץ על מערכות אקולוגיות ומשאבים כמו פעם. דוגמא להשפעות שיש לגידול אוכלוסייה זה על מערכות אקולוגיות יש לנו את זה בדיג.
ניצול יתר של דיג
ככל שטעמים קולינריים גדלו לאפיקרוסים יותר ויותר גלובליזציה, התשוקה לסושי ולפירות ים ודגים בכלל הפכו לעולמיים.
מדינות כמו ספרד בהן כבר היה חלק הדגים חיוני בתזונה שלנו, רק הגדילה את הצריכה הזו והפכה אותה לנרחבת עוד יותר.
שיפור התשתיות איפשר זאת לאכול דגים טריים בכל מקום בארץ. אך מגמה זו התרבה בכל רחבי כדור הארץ, וגרמה לציי הדייג לדוג לשטחי דיג המרוחקים יותר ויותר.
הבעיה היא שדורש זה השפיע על יכולת הרבייה של האוקיאנוסים, כך שהוא רמה מקסימלית של תפיסות בכל שטחי הדיג של הפלנטה.
זו השפעה שמתרחשת תמיד באותו אופן; ככל שהתפיסה גוברת באזור מסוים, ייצור הדגים באזור זה גדל עד שהוא מגיע למקסימום שאחריו הלכידות יורדות ואינן חוזרות ל להגיע שוב למקסימום.
ובכן, בשנת 2003 זה כבר הגיע לתפוס המרבי בכל ימי העולם. מסיבה זו גידלו חוות הדגים כ- חלופה לתפיסת תפיסות בים.
זה גם הסבר למה שאנחנו יכולים למצוא מינים רבים נוספים אצל סוחרי דגים שלא אכלו רק לפני כמה שנים.
פינוי משאבים מינרליים
לכוכב הלכת שלנו יש ממדים ו cantidad של משאבים נחושים וסופיים. בנוסף, השימוש במשאבים מתיימר להתעלם מכך שהם עומדים להיות מיצויים חוסר אחריות, אינו הוגן ישירות לדורות הבאים.
ברגע שמפיקים מינרל מהאדמה, כבר לא ניתן לחלץ אותו. מכאן שימוש אחראי שזה נעשה כל כך חשוב ושהעמדה ההגיונית היחידה לעתיד היא הקמת מערכת של כלכלה מעגל אמיתי בצורה כזו שמשאבים אלה לא נצרכים אלא משתמשים בהם.
זה מרמז לא רק שדברים ממוחזרים, אלא שכאשר הם כן תכנון וייצור זה כבר נלקח בחשבון שלאחר השימוש במשאבים שאינם מתחדשים חייבים להיות מסוגלים להשתמש בהם שוב.
עתיד העולם בידינו
האמת היא שלמרות כל האתגרים הסביבתיים לכאורה הבלתי אפשריים הללו ולמרות כל האיומים האפוקליפטיים הללו, היום יש לנו יותר כלים מאי פעם כדי להתגבר על כל האתגרים הללו.
הידע שיש היום במה שקורה לנו, מדוע זה קורה לנו ואיך למצוא פתרונות גדול מתמיד.
בידנו הכלים להעלות א מודל פיתוח חלופי. אולי מסיבה זו ומסיבה כלשהי של אירוניה אלוהית, אנחנו אלה שצריכים להתמודד עם האתגר הגדול ביותר שהאנושות לא עמדה לפני כן:
שינויי אקלים הנגרמים על ידי התחממות כדור הארץ נגרמת על ידי מאמצינו לפלוט פחמן דו חמצני מאובן בצורה מקוממת ב -150 השנים האחרונות.
החדשות הטובות הן שאנחנו דור ראשון לרשותנו את הכלים לעצור את האיום הזה וליישר את דרכנו לאכלס את הפלנטה הזו לעבר אחד שנמנע מ- ההשפעות השליליות ביותר.
הרע הוא שכנראה נהיה האחרונים ביכולת ליישם אותה עם ערבויות להצלחה.
