אוליגוסכרידים

היום נדבר על נושא שמכוסה למדי בביולוגיה ובעל חשיבות רבה. זה בערך אוליגוסכרידים. הם מולקולות המורכבות בין 2 ל -10 שאריות חד-סוכרים ומקושרים על ידי קשרים גליקוזידיים. אוליגוסכרידים אלו ניתן למצוא במגוון רחב של מזונות עשירים בחומרים מזינים כמו עגבניות, חלב, בצל, שעורה, שיפון ושום, בין היתר.

לכן אנו הולכים להקדיש מאמר זה כדי לספר לכם את כל המאפיינים, הפעולה והחשיבות של אוליגוסכרידים.

תכונות עיקריות

חשיבותם של אוליגוסכרידים מתחילה בתעשיית המזון ובחקלאות. וזה שבתחומים אלה הוקדשה תשומת לב רבה על פעולתה בפרה-ביוטיקה, חומרים בלתי ניתנים לעיכול, כמה חומרים מועילים הודות לגירוי סלקטיבי של הצמיחה והפעילות של מינים של חיידקי המעי הגס. עיתונים מתקבלים ממקורות טבעיים ועל ידי הידרוליזה של פוליסכרידים. אם אנו מנתחים את זה מצמחים, אנו רואים שהם אוליגוסכרידים של גלוקוז, גלקטוז וסוכרוז, האחרון הוא הנפוץ מכולם. ניתן למצוא אותם מחוברים גם לחלבונים היוצרים גליקופרוטאינים.

החשיבות של גליקופרוטאינים טמונה בתפקידם בזיהוי תאים, קשירת לקטין, היווצרות מטריקס חוץ-תאית, זיהומים נגיפיים וקובעי אנטיגן. הרכב הפחמימות שלה משתנה. אוליגוסכרידים מורכבים מחד-סוכרים שיכולים להיות קטוזים ואלדוזות. הם פחמימות מסוג סוכר עם קבוצות הידרוקסיל רבות. קבוצות האלכוהול שיש להידרוקסילים הללו יכולות להיות ראשוניות ומשניות כאחד. באופן זה אנו רואים כי מבנה החד-סוכרים המרכיבים את האוליגוסכרידים הוא מחזורי. מבנים אלה יכולים להיות מסוג פירנוז או פורנוז.

דוגמה לכך היא גלוקוז, שהוא אלדוז שמבנהו המחזורי הוא פירנוז. מצד שני, בפירות אנו מוצאים פרוקטוז, שהוא קטוזיס שמבנהו המחזורי הוא פורנוז. לכל החד-סוכרים היוצרים אוליגוסכריד תצורת D של גליצראלדהיד. ישנם כמה אוליגוסכרידים שאינם ניתנים לעיכול ובעלי תצורה שונה. העובדה שהם אינם ניתנים לעיכול נובעת מהעובדה שלא ניתן להזין את ההרכב על ידי אנזימי עיכול הן מהמעי והן מהרוק. למרות זאת, הם רגישים להידרוליזה על ידי פעולת האנזימים של החיידקים במעי הגס.

הרכב ותפקודים של אוליגוסכרידים

כפי שהזכרנו בתחילת המאמר, אלה מורכבים מבין 3-10 שאריות חד-סוכר. אחד החריגים שאנו מוצאים כשבוחנים את ההרכב הוא אינולין. זהו אוליגוסכריד שאינו ניתן לעיכול ובו יותר מ -10 שאריות חד-סוכר. כאשר אנו מתייחסים לשאריות אנו מצביעים על חיסול מולקולת המים כאשר נוצר קשר גליקוזיד בין חד סוכרים.

לגבי הפונקציות, יש לנו את הסוכרים הנפוצים ביותר שהם סוכרוז ולקטוז. שניהם מקורות אנרגיה המסייעים לגוף לתפקד היטב. חלק מהתפקידים של אוליגוסכרידים בלתי ניתנים לעיכול הם שהם פרה-ביוטיקה, זה לשפר את הצמיחה של חיידקים ולהוריד כולסטרול. לכן, הן אופציה נהדרת עבור תעשיית המזון אם אנו רוצים לשפר את בריאותם של אנשים בחיי היום יום שלהם.

הם משמשים גם כממתיקים מלאכותיים וממלאים תפקיד מפתח באוסטאופורוזיס. היבט נוסף המשפר את איכות המולקולות הללו הוא שליטה בסוכרת על ידי קידום צמיחת המיקרופלורה במעי. לאוליגוסכרידים אלו יוחסו תכונות כמו הפחתת הסיכון לזיהומים ושלשולים על ידי צמצום הצומח הפתוגני ושיפור התגובה של המערכת החיסונית.

ישנם מחקרים רבים התומכים בכל הפונקציות הללו ובכל פעם שאנחנו מנסים להיות מעורבים יותר בחיי היום יום שלנו.

סוגי אוליגוסכרידים

כאשר אנו מנסים לסווג את המולקולות הללו, אנו רואים שניתן לחלק אותן לנפוצות ונדירות. הראשונים הם סוכרים. סוכרוז ולקטוז הם הנפוצים ביותר. הנדירים ביותר הם אלה שיש להם כך רק 3 שאריות חד-סוכרים ומעלה ורובם נמצאים מופצים בצמחים. אלה שנמצאים בטבע נבדלים מהחד-סוכרים המרכיבים אותו. לפיכך, האוליגוסכרידים הבאים נמצאים: פרוקטוליגוסכרידים (FOS), גלקטוליגוסכרידים (GOS); לקטולואולי-סוכרים שמקורם בגלקטואולי-סוכרים (LDGOS); קסילואליגוסכרידים (XOS); arabinooligosaccharides (OSA); נגזר מאצות ים (ADMO).

דרך נוספת שקיימת לסיווג מולקולות אלה היא לחלק אותן לקבוצות ראשוניות ומשניות. העיקריים שבהם הם אלה שנמצאים בצמחים ומחולקים לאלה המבוססים על גלוקוז וסוכרוז. מצד שני, יש לנו את המשניות שנוצרות מהפריימריז. העיקריים שבהם הם אלה שמסונתזים מחד-סוכרים ומתורם גליקוזיל באמצעות גליקוזיל-טרנספרז. דוגמא לכך היא סוכרוז.

דיסאכרידים נמצאים בשפע יותר וביניהם יש לנו סוכרוז. סוכרוז מורכב מגלוקוז ופרוקטוז. מצד שני, יש לקטוז, שמורכב מגלוקוז וגלקטוז. לקטוז נמצא רק בחלב. כיום ישנם אנשים רבים אשר אינם סובלים מלקטוז מכיוון שבגופם אין אנזימים המסוגלים לחילוף חומרים בו.

יישומים בסרטן המעי הגס

הופעת מחלת סרטן המעי הגס קשורה לאורח החיים. בשר ואלכוהול מעלים את הסיכון להופעת מחלה זו, בעוד שתזונה עשירה בסיבים וחלב מפחיתה אותה. לכן, חשוב ללמוד להכניס תזונה למזונות עשירים ומגוונים בחומרים מזינים. השימוש הרציונלי בפרה-ביוטיקה מבוסס על התצפית כי bifidobacteria ו- lactobacilli אינם מצליחים לייצר תרכובות מסרטנות.

מרבית המחקרים שנעשו נעשו בבעלי חיים ולא בבני אדם. הוכח כי צריכת פרה-ביוטיקה מייצרת הפחתה משמעותית בתאי המעי הגס ורעילות הגנו, ומסייעת להגברת תפקוד מחסום המעי.

אני מקווה שעם מידע זה תוכלו ללמוד עוד על אוליגוסכרידים ומאפייניהם.